חורבת חני (ח'רבת אל-בורג' אל-חנייה) שוכנת במורדות המערביים של הדום הרי בית אל, כ- 9 קילומטרים צפונית-מזרחית ללוד.
בשנת 2002 נערכה במקום חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות בניהולם של עוזי דהרי ויחיאל זלינגר. בחפירה נתגלה מנזר נוצרי שנבנה בסוף המאה הרביעית או בראשית המאה החמישית לסה"נ. בהרצאה יתואר המנזר שנבנה כמוקד צליינות אשר מרכזו במערת קבורה (קריפטה) המצויה תחת אפסיס המנזר. כתובת ביוונית ששולבה ברצפת הפסיפס, המברכת את אם המנזר, מחזקת את הסברה כי מכלול המבנים שימש כמנזר נשים. אף לאחר נטישת המנזר נשתמרה במקום מסורת קדושה נשית ובין חורבותיו נקברו לאורך כל ימי הביניים נשים וילדות. על סמך שמו הערבי של האתר הציע דהרי כי המנזר הוקדש לזכרה של דמות בשם חנה הנזכרת במקורות הנוצריים הקדומים. כאפשרות ראשונה הציע דהרי כי מדובר בחנה אימה של מרים אם ישו ובת זוגו של יואכים. אפשרות אחרת שהועלתה מציעה כי הפולחן במנזר הוקדש לחנה בת פנואל, שחזתה כי ישוע יושיע את ישראל (לוקס ב, 38-36). ברם, שתי הדמויות שהוצעו אינן קשורות ישירות לאזור בו הוקם המנזר ומעשיהן אינן מאפשרות להוות מודל לאדיקות דתית נוצרית או לשמש כדמות נשית נערצת. אם השערתו של דהרי בדבר דמיון השמות חנייה=חנה אכן נכונה, דומה כי קיימת אפשרות נוספת אשר טרם הועלתה במחקר לזיהוי הדמות הנשית לה יוחד הפולחן במקום.
בהרצאה זו תועלה ההצעה כי המנזר הוקדש לכבודה של חנה אשת אלקנה, אימו של שמואל הנביא, ומערת המקמרים שימשה החל מהתקופה הביזנטית כציון מקום קבורתה של דמות מקראית זו. הצעה זו מתבססת בעיקרה על הקשר גיאוגראפי נאות, כמקום הסמוך לכפר רנתיס אשר זוהה בתקופה הנידונה עם הרמתים צופים עיר מגוריה של חנה, ועל הקשר נסיבתי הולם, עקב קווי דמותה של חנה כדמות נשית המסמלת אדיקות דתית ופריון המתאימים לשמש כמוקד צלייני במנזר הנשים.
