מראשית שנות ה-80 ועד היום נאסף חומר רב על תופעה ייחודית: סימון כלי חרס בנקבים וחרותות.
הסימון הוא על ידיות ושפות לפני הצריפה.
במיון וסיווג של החומר נתגלה כי הסימונים נמצאים על כלי קיבול בעיקר, כ-900 מופעים, בלמעלה מ-80 דגמים.
בנוסף נתגלה ייחוד גיאוגרפי וכרונולוגי: התפוצה העיקרית של הסימונים היא בצפון ומרכז השומרון, וישנם ריכוזים בהר עיבל ובשילה. עיקר התופעה מתוארכת למאה ה-12 לפסה"נ ומעט אף למאה ה-11 לפסה"נ, אז היא נעלמת. הנוהג לסמן כלים לקדושה מופיע במקומות רבים ברחבי הלבנט (סוריה, קירי, עג'רוד ועוד), מופיע אף במצדה ונזכר במשנה.
בהרצאה מובאת ההצעה כי מדובר בסימון למעשרות ותרומות לאתרי הקודש הקדומים. אם נכון הדבר, כי אז לפנינו הסמן האתני-ארכיאולוגי הראשון לישראל הקדום, הכולל תאריך ותפוצה.
